לא כולם יודעים אך קיימים הבדלים בין המשפט היהודי לבין המשפט העברי בכל מה שקשור לעילות לגירושין. לא כל עילה לגירושין מהווה אכן סיבה מספקת אשר בית הדין הרבני יהיה מוכן לאשר את הגירושים. חשוב לדעת מתי ישנן סיבות לגירושין, והאם הסיבה היא אכן סיבה אמיתית ומתי מדובר במשהו שאי אפשר להישען עליו.
סיבות כלליות לגירושין –
מאוס עלי – על פי הרמב"ם צריכה האישה להוכיח סיבה מבוררת, סיבה כבדת משקל אשר אכן יוכיח כי היא מאסה בבעלה ולא בגלל שהיא נתנה את עיניה באדם אחר.. במקרים מן הסוג הזה יהיו מקרים אשר בהם ניתן יהיה לחייב את הבעל לגרש את אשתו אך לא ניתן יהיה להוביל לכפיית גט, זאת מתוך חשש לגט מעושה.
אישה שבעלה מצער אותה – במקרים מן הסוג הזה צריכה האישה להוכיח כי אכן הסכסוכים אשר נוצרים ביניהם אכן נובעים באשמתו של הבעל, ואולי ישנם מקרים של אלימות המצריכים את עירובו של עורך דין אלימות במשפחה. בעילה זו יש גם כן לחשוש לגט מעושה ולמנוע כפיית גט.
חוסר סיכוי להשכנת שלום בית – בעלה זו עושה בית הדין שימוש רק כאשר הגבר הוא זה שמגיש את התביעה לגירושין. עילה זו באה לשימוש במקרים אשר בהם מבקשים להתיר לגבר לשאת אישה שנייה.
אי סיפוק מזונות – במקרים אשר בהם הבעל אינו מספק את מזונות אשתו וילדיו, כאשר במקרים מן הוסג הזה בוחנים את יכולת ההשתכרות של האיש מול ההשתכרות שלו בפועל. במקרין אשר בהם הבעל אינו יוכל לספק את מוזנות אשתו וילדיו לא יוכל הדר להוות עילה לגירושין.
עקרות של הבעל – במקרים שהבעל אינו יכול להביא ילדים לעולם גם אם האישה היא כבר אם לילדים יוכל הדבר להוות עילה לגירושין.
עקרות של האישה – במקרים אשר בהם חלפו עשר שנות נישואין והאישה לא הצליחה להרות הרי שהדבר יוכל להוות עילה לגירושין מצד הבעל.
אישה מורדת – אם הוכרז על האישה כי היא אישה מורדת מהווה גם כן הדבר עילה לגירושין.
עוברת על הדת – אישה שעוברת על הדת יש בכך גם כן משום עילה לגירושין.